העלות האמיתית של השקעה רגשית: למה משמעת עדיפה על תזמון בכל פעם

כל משקיע הרגיש את זה. השוק יורד בחדות, הכותרות הופכות למפחידות, וקול בראש לוחש: תמכרו עכשיו לפני שזה יחמיר. או שההפך קורה. מגזר מזנק, כולם מדברים על עליות, והדחף לקפוץ פנימה הופך כמעט בלתי נסבל. הרגעים האלה מרגישים כמו תובנה. הם מרגישים כמו תגובות חכמות למידע אמיתי.

למעשה, אלו הן ההחלטות היקרות ביותר שרוב המשקיעים יקבלו אי פעם. עלות ההשקעה הרגשית אינה תיאורטית. היא מתבטאת ישירות בתשואות תיק ההשקעות, והיא מצטברת עם השנים לפער שמפריד בין משקיעים ממושמעים לבין כל השאר.

הבנת העלות הזו, ובניית מערכת שתגן עליך מפניה, היא אחד הדברים החשובים ביותר שכל משקיע יכול לעשות.

חוקרים פיננסיים מדדו את ההבדל בין התשואה של השוק לבין התשואה הממוצעת בפועל. הפער הוא שלילי באופן עקבי. שנה אחר שנה, משקיעים מציגים ביצועים נמוכים יותר מאותן קרנות בהן הם משקיעים בגלל עיתוי הקנייה והמכירה שלהם.

לא מדובר כאן על מודיעין או גישה למידע. מנהלי קרנות מקצועיים עם עשרות שנות ניסיון נופלים לאותן מלכודות. הבעיה טבועה בפסיכולוגיה האנושית. אנו בנויים להימנע מכאב ולחפש תגמול בטווח הקצר, דבר המתנגש ישירות עם הסבלנות שהשקעה לטווח ארוך דורשת.

מחקרים של Dalbar ו-Morningstar הראו שוב ושוב שתשואות המשקיעים מפגרות מתשואות הקרנות ב-2 עד 4 נקודות אחוז בשנה. לאורך תקופה של 20 שנה, הבדל זה יכול להוביל לפער בין פרישה נוחה לגירעון. הסיבה לכך היא כמעט לחלוטין התנהגותית.

פחד מהחמצה דוחף משקיעים לרכוש נכסים לאחר שכבר עלו משמעותית. הדפוס צפוי. מגזר מייצר תשואות מרשימות במשך מספר רבעונים. הסיקור התקשורתי מתעצם. השיח החברתי עובר לכיוון הרווחים שאנשים משיגים. בסופו של דבר, משקיעים שישבו בצד לא יכולים לסבול זאת יותר ומזרימים כסף לקראת השיא.

הבעיה אינה שנכסים שעולים הם השקעות גרועות. הבעיה היא שקנייה לאחר עלייה גדולה פירושה תשלום מחיר פרמיה עבור אותה חשיפה. הרווחים הקלים כבר נצברו על ידי אלו שהיו בעמדה לפני העלייה. מי שמאחרים קונים אופטימיות, לא ערך.

הגישה הממושמעת ביותר היא לשמור על הקצאת המניות שלך ללא קשר למגזר המוביל. אם הטכנולוגיה תזנק, תהליך האיזון מחדש שלך יקצץ באופן טבעי חלק מהרווחים ויחלק אותם מחדש. אתה משתתף ברווחים העליונים מבלי להתחייב יתר על המידה בצמרת.

אם FOMO הוא מחיר החמדנות, מכירות בהלה הן מחיר הפחד. כאשר השווקים יורדים בחדות, האינסטינקט להגן על מה שנותר הוא מכריע. משקיעים מוכרים בהפסד, עוברים למזומן ואומרים לעצמם שהם ייכנסו שוב כאשר הדברים יתייצבו.

הבעיה היא שהתייצבות לא מגיעה עם הכרזה. שווקים מתאוששים לעתים קרובות במהירות וללא אזהרה. העליות הגדולות ביותר בתולדות השווקים היומיות התרחשו תוך ימים ספורים מהירידות הגדולות ביותר. משקיעים שמכרו במהלך הירידה מפספסים את ההתאוששות ונועלים הפסדים שהיו זמניים בלבד.

נתונים ממדד S&P 500 מראים כי החמצת עשרת ימי המסחר הטובים ביותר על פני תקופה של 20 שנה יכולה לקצץ את התשואה הכוללת ביותר ממחצית. כמעט בלתי אפשרי לחזות את עשרת הימים הללו, והם מתרחשים לעתים קרובות בתקופות התנודתיות והמפחידות ביותר של השוק.

הפתרון להשקעה רגשית אינו כוח רצון. זוהי מבנה. אם אסטרטגיית ההשקעה שלכם תלויה בקבלת החלטות רציונליות ברגעים של פחד או התרגשות קיצוניים, היא בסופו של דבר תיכשל. לכל אחד יש נקודת שבירה.

ההגנה היעילה ביותר היא אוטומציה. מערכות הקצאה ואיזון אוטומטיות אינן חשות פחד. הן אינן חוות FOMO. הן מבצעות לפי כללים שנקבעו ברגעים רגועים ורציונליים. לא מדובר בהסרת האלמנט האנושי לחלוטין מהשקעה. מדובר בהסרתו מהרגעים שבהם הוא גורם לנזק הרב ביותר.

משקיעים המאמצים גישות שיטתיות ואוטומטיות מדווחים באופן עקבי על תוצאות טובות יותר. לא משום שהמערכת חכמה יותר מהם, אלא משום שהיא אינה מתנדנדת כאשר השווקים הופכים לאמוציונליים.

היתרון האמיתי בהשקעה לטווח ארוך אינו בחירת מניות טובה יותר או תחזית מדויקת יותר. זוהי היכולת להישאר במסלול כאשר הכל סביבך זועק לתגובה. יכולת זו אינה תכונת אישיות. זוהי בחירה בתכנון מערכת.

על ידי בחירת פלטפורמה שמאפשרת אוטומציה של הקצאה ואיזון מחדש, אתם בוחרים להגן על עצמכם מפני טעויות התנהגותיות שעולות למשקיע הממוצע אלפי דולרים מדי שנה. החלטת ההשקעה החשובה ביותר שאתם מקבלים עשויה לא להיות מה לקנות. ייתכן שהיא כיצד למנוע מעצמכם להרוס את מה שכבר בניתם.